החלטה בתיק ע"מ 1227/10

כתב האישום שהוגש נגד העורר כולל ארבע עבירות כדלקמן:

הסתה - בכך שלאורך תקופה עד ליוני 2009 שימש כחבר "ועדת הגדר" בכפר בלעין, ובמסגרת זו ארגן תהלוכות שמטרתן ביצוע הפרות סדר ויידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון. העורר היה בין אלה שהסיתו את המשתתפים בתהלוכות לתקוף את כוחות הביטחון. עוד נטען כי העורר הסית את צעירי הכפר ליידות אבנים, ואף הכין עבורם בקבוקי זכוכית ובלונים מלאים בצואת תרנגולים על מנת שיושלכו לעבר כוחות הביטחון.

ארגון והשתתפות בתהלוכות ללא רישיון - בכך שהעורר נטל חלק בתהלוכות רבות והפגנות המוניות ללא רישיון תוך שהוא מסית אחרים לקיימן ומעודד אותן.

יידוי אבנים - בכך שבשנת 2008 יחד עם אחרים ובמסגרת הפרת סדר המונית, יידה העורר אבנים לעבר כוחות הביטחון.

החזקת אמל"ח - בכך שהחזיק בכדורי אם-16, רימוני גז והלם, בהם השתמשו העורר וחבריו לצורך תערוכה בה הראו מהם האמצעים הננקטים על ידי כוחות הביטחון.

עם הגשת כתב האישום הוגשה אף בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בקשה זו התקבלה על ידי בית משפט קמא, שבהחלטה מנומקת ומפורטת ניתח את הראיות, מצא כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר, וקבע כי קיימת עילת מעצר המצדיקה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ללא חלופה.

טיעוני הצדדים

ההגנה טענה כי בית משפט קמא שגה כשקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. נטען כי האמרות המפלילות נגד העורר הינן כלליות ולא מאפשרות התמודדות של העורר עם הנטען נגדו, כי הן אינן אמינות לאור פגמים שונים שנפלו בהן, ועל כן אין לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה. ביחס לפרט האישום הרביעי ציינה ההגנה כי המדובר בתרמילים ורימוני גז והלם לאחר שנעשה בהם שימוש, ולא באמצעי לחימה של ממש. עוד נטען כי אף אם ייקבע כי העורר הסית אחרים, אין בכך כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים.

התביעה השיבה כי המדובר במי שקיימות נגדו הפללות שונות ממספר ניכר של עדים. מהפללות אלה עולה כי העורר הינו חבר ועדת הגדר, ולא רק זו אלא שהוא מסית אחרים להפר את הסדר ולהשליך אבנים על כוחות הביטחון. התביעה טענה כי לדעתה הראיות נגדו מוצקות, ואין לגרוע ממשקלן בשלב לכאורי זה. לטענת התביעה, מעשיו מלמדים על מסוכנות ומצדיקים מעצר עד תום ההליכים.

ראיות לכאורה

הדיון בפניי התמקד בשלושת פרטי האישום הראשונים, כשדומה כי שני הצדדים הסכימו שאין בפרט הרביעי להוות עילה למעצרו של העורר. בחנתי את תיק החקירה בעניינו של העורר. קיימות נגדו עדויות של ששה עדים שונים ובהתאם לכל העדויות הללו העורר הינו חבר בועדת הגדר ובין אלה המארגנים את ההפגנות והתהלוכות נגד הגדר. יתר על כן, על פי חלק מהעדים, העורר הוא מהאנשים המסיתים אחרים לתקוף וליידות אבנים לעבר כוחות הביטחון. עד תביעה מס' 6 מסר באמרתו כי ראה את העורר מיידה אבנים בעצמו, ועד תביעה מס' 7 טען כי העורר לא רק שהסית צעירים כאמור אלא גם הכין עבורם בלונים ובקבוקי זכוכית עם צואת תרנגולים.

במקרה שלפניי אין המדובר בעדות יחידה, אלא במספר משמעותי של עדויות נגד העורר. אכן, העדויות אינן נטולות פגמים. כך למשל, ישנו פגם מסויים בעדותו של עד מס' 6 הערוכה בצורה של "רשימת מכולת" שמשקלה נמוך (ראו ע"מ 1131/10 התביעה הצבאית נ' חואג'ה). במאמר מוסגר אציין כי ההגנה העלתה טענות גם ביחס לעד תביעה מס' 7, שטעה בזיהוי של אדם אחר שאינו העורר, אולם טענות אלה נדונו אגב הדיון בע"מ 3271/09 אבו רחמה נ' התביעה הצבאית ושם קבעתי כי אין בהן כדי לפגוע במשקלה של האמרה ביחס לאנשים אחרים המוזכרים בה.

למרות פגמים מסויימים הקיימים באותן עדויות, מכלול העדויות והעולה מהן ביחס לעורר באופן ספציפי, מלמד על קיומן של ראיות לכאורה. המשקל המצטבר של כל העדויות ותוכנן הינו כזה המלמד על חלקו של העורר בועדת הגדר, ובכלל זה מעורבותו בארגון הפגנות, בהסתת צעירים לתקוף את כוחות הביטחון, ליידות לעברם אבנים ולהשליך לעברם בלונים ובקבוקי זכוכית מלאים צואה.

לא למותר לציין כי העורר בחר לשמור על זכות השתיקה בחקירתו המשטרתית ולא הציע כל הסבר להפללות נגדו, ובשתיקתו בודאי שאין לסייע לטענה כי ההפללות נגדו אינן נכונות.

עילת מעצר

אקדים ואומר כי נקודת המוצא לדיון בעילת המעצר מבחינתי היא המיוחס לעורר בפרטי האישום הראשון והשני. אני מוכן להניח כי הראיות בכל הנוגע ליידוי האבנים בו נטל חלק העורר עצמו הינן בעייתיות, והמיוחס לעורר בפרט הרביעי אינו מהווה לדעתי עילת מעצר, שכן אין המדובר בכדורים או ברימונים "חיים", אלא בתרמילים ריקים בלבד. יחד עם זאת, וכפי שאראה להלן, די במעשים הלכאוריים המיוחסים לעורר בפרטי האישום הראשון והשני כדי להצדיק את מעצרו.

לטענת ההגנה, עבירת ההסתה אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. אין בידי לקבל עמדה זו. על פניו, העורר לא הסתפק באמירת דברי הסתה כלליים. העורר היה, על פי הראיות לכאורה, גורם מנהיג, מארגן ומסית באופן ספציפי לביצוע מעשי עבירה כלפי כוחות הביטחון. לא זו אף זו, אלא שהעורר סיפק בידי צעירים מבלעין אמצעים לתקוף ולהשליך לעבר כוחות הביטחון.

לטעמי, לא ניתן לומר כי רק מי שיידה אבנים או ניסה לפגוע בדרך אחרת בכוחות הביטחון מהווה סיכון לציבור, אלא דווקא המנהיגים והמארגנים של אותה פעילות הם המהווים את הסכנה האמיתית. השפעתו של העורר, כעולה מחומר הראיות, הינה רבה, וביכולתו להביא להפרות סדר המוניות ובכוחו לשכנע אחרים, ובעיקר צעירים, לפעול באלימות נגד כוחות הביטחון. לא למותר לציין כי גם נערים צעירים ואף ילדים נוטלים חלק באותם אירועים. במעשים אלה מתקיימת עילת המסוכנות.

יתר על כן, אני סבור כי מעשים מסוג זה מצדיקים מעצר ללא חלופה. אין המדובר במי שנטל חלק בהפגנה זו או אחרת שהרחקתו מהמקום בו מתקיימות הפגנות על בסיס קבוע תהווה חלופת מעצר הולמת, אלא במנהיג, הפועל בדרך כלל מאחורי הקלעים, ויכול לארגן ולהכווין את ההפגנות גם אם אינו נוכח באופן פיזי במקום.